תיאור מקרה 1

רקע על המטופל:

מאור (שם בדוי) ילד יחיד להוריו, הוריו נפרדו כאשר היה בן 2.5, כשהיה בן 5 התגרשו.

מאור היה חשוף לאווירה מתוחה וכעוסה, מריבות ואלימות מילולית. הוא חווה מעברי דירות וקשר שאינו רציף עם אביו. הקשר של מאור עם אביו מאופיין באי יציבות, אביו אינו מקפיד להגיע בזמנים שנקבעו ובכך חווה מאור פעם אחר פעם ציפייה מחודשת ולאחריה אכזבה.

בנוסף, מאור בעל נטייה לאלימות בגן.

 

מטרת הטיפול:

עיבוד רגשי לחוויית הגירושים של הוריו

 

התהליך הטיפולי:

מאור, ילד חכם, חייכן וחברותי. מהמפגש הראשון גילה פתיחות, סקרנות ועניין. הוא מחובר מאוד לעולם החי והצליח ליצור קשר טוב איתי ועם בעלי החיים. הוא מרבה לדבר על גירושי הוריו, על שמות המשפחה השונים שלו, על הריחוק מהאב, הרצון להיות איתו והחסר שנוצר. מאור אוהב בע"ח והתחבר במיוחד לארנבונים, שרקנים ואוגרים. הוא מגלה אכפתיות, דאגה ולוקח אחריות על הטיפול בהם וניקיון הכלובים.

דרכם ובעזרתם הוא משחזר יחסי קרבה ודחייה. כשהשרקן קופץ ממנו הוא אומר "כשהוא ירצה אותי, אני לא ארצה אותו", הוא יכול לומר למשל: "הם לא אוהבים אותי, לא רוצים אותי, חושבים שאני ילד רע", משפט זה מבטא האשמה עצמית, דבר אשר מאפיין ילדים שחווה

פגיעה מצד ההורים. אמרות אלו מהוות לנו פתח לעיבוד רגשי של החוויה אותה עבר ולעבודה טיפולית עמוקה יותר. במהלך התהליך הטיפולי נולדו לנו אוגרים סיבירים, מאור גילה עניין רב במאורע, בדק את הוולדות מידי שבוע והתבונן על התנהלות ההורים והטיפול שלהם בגורים. מאור הסתכל ואמר: "האמא מטפלת בהם והאבא לא עושה כלום, רק רואה חדשות כמו אבא שלי". כאשר גדלו הגורים, הפכו עצמאיים, ואנו נאלצנו להפרידם כדי שלא יתרבו שוב אמר: "זה כואב להורים, אף אחד לא רוצה להיות רחוק מהבן שלו".

מצאתי לנכון לאפשר למאור לקחת הביתה זוג אוגרים סיביריים, לאור בקשתו החוזרת לאמצם. לאורך תקופה, גילה אחריות רבה, טיפל, ניקה, שיחק וחשב על העשרה סביבתית עבור האוגרים שלו. לאחר מס' חודשים מאור מיעט לטפל בהם והקדיש להם פחות ופחות תשומת לב עד כדי כך שאמו הציעה שימסרו אותם למקום אחר. גם במקרה זה, עלו תכנים רבים הקשורים לדאגה, אחריות, התמדה, מי מטפל במי ועד מתי? הורים וילדים ועוד. יכולנו לדבר על כך שאולי מאור מנסה לגרום לאוגרים לחוות את מה שהוא חווה.

תכנים נוספים שעלו במהלך המפגשים התייחסו לצורך של החיות והן של בני האדם במילוי של צרכים רגשיים ולא רק פיזיים. היה לו חשוב להכין לחיות דברים ש "יעשו להם טוב בלב" ולא רק לתת להם מים ומזון.

לאורך הדרך היה ניתן להרגיש בתהליך ההשלמה וקבלת המצב שעובר מאור.

בע"ח העניקו לו תחושה שהוא רצוי, אהוב ומשמעותי, הוא למד לזהות ולהבין את התנהגותן (כגון בריחה או התחבאות) בצורות נוספות ולא רק ע"י פירוש של חוסר אהבה או דחייה.

במרחב הטיפולי הוא לא הרגיש "ילד רע", הוא חווה חוויות רבות של הצלחה, העצמה, וזכה לחיזוקים חיוביים, הוא גילה אחריות, התמדה וטיפול מסור.

בעלי החיים במקרה טיפולי זה עזרו למאור לעבד את החוויה הטראומטית של גירושי הוריו במידה רבה מאוד ולהפנים את ההבנה שלא ניתן לשנות את המצב, אלא לקבלו. 


תיאור מקרה 2 

רקע על המטופל:

אלון (שם בדוי) הופנה לטיפול בגיל 5.5, משך הטיפול היה 8 חודשים.

הבן השלישי מתוך 4 בנים, ההורים אנשי קריירה. מתואר כילד חברותי, עצמאי וחכם.

במבצע "עמוד ענן" (נובמבר 2012), נחשף אלון לראשונה לאזעקות "צבע אדום" באזור מגוריו (אזור המרכז), וכן שמע נפילת רקטה לא רחוק מביתו. במקרה נוסף, בזמן אזעקה היה עם אמו במעון התינוקות אותו היא מנהלת ונחשף לבהלה מצד העובדות במקום וקולות בכי של התינוקות. המצב הביטחוני הוביל להתנהגות רגרסיבית ופחדים. אלון חזר לישון בלילות במיטת הוריו, פחד להיות לבדו והיה זקוק לנוכחות האם באופן תמידי.

 

מטרת הטיפול:

עיבוד רגשי לחוויה הטראומטית, חיזוק הביטחון העצמי

 

התהליך הטיפולי:

לאלון היה חיבור מידי למרחב הטיפולי, הוא גילה עניין רב וסקרנות כלפי עולם החי.

הוא נפרד מאימו בקלות ולא היה קושי במעברים.

בעלי חיים שונים זימנו שיח שהתבצע באופן השלכתי על פחד, תלות מול עצמאות, קרבה לאם ונפרדות. המרחב הטיפולי אפשר לאלון לחוות שוב חוויות של עצמאות, הוא היה בתפקיד המטפל, האחראי והבוגר ודאג במסירות לבעלי החיים.

במהלך הטיפול, גדלה משפחת הגרבילים ונולדו 5 גורים מתוקים, מידי שבוע בדק אלון מה שלומם, כיצד הם מסתדרים וכיצד ההורים מגלים אליהם אחריות ודאגה רבה. ככל שגדלו הפכו עצמאיים יותר, אכלו לבד, שיחקו האחד עם השני והתרחקו יותר מההורים. אלון הביט בנעשה וקישר זאת לעולמו הפנימי. הוא סיפר על הפחדים בלילות, על החלומות הרעים ויחד עם זאת על הניסיונות שעושה כדי לישון שוב בחדרו.

דרך החיות הוא גם דיבר על פחדיו שלו – "לאן החיות הולכות כשיש אזעקה?" "הן פוחדות?" "מה יקרה אם ייפול כאן טיל?"

לאחר כחודש וחצי דיווחה אימו על שיפור ניכר בהתנהלותו של אלון, הוא כבר לא נזקק באופן תמידי לנוכחותה ונשאר לבד בחדרו או במקלחת. 

 

תיאור מקרה 3

רקע על המטופל:

יעל (שם בדוי) בת 4.5, בת יחידה, הופנתה לטיפול ע"י הוריה, עקב גילוי מחלה מסכנת חיים שהופיעה לאם המשפחה.

מאז גילוי המחלה, האם הייתה מאושפזת רוב הזמן, יעל נחשפה לראשונה בחייה לבתי חולים, מכשירים רפואיים וסימנים חיצוניים של המחלה כמו נשירת שיער, חולשה וחיוורון עורה של אמה. יעל תוארה כילדה עצמאית, חכמה ובוגרת. מהגן נמסר כי בתקופה האחרונה נוטה להתבודד או מגיבה באלימות כלפי ילדים אחרים. בביתה, חזרה יעל לעשות צרכים בסיר, דיבורה והתנהגותה הפכו בעלי אופי ילדותי מהרגיל.

יעל הייתה בטיפול לאורך 5 חודשים עד לשחרור אמה מביה"ח.

 

מטרות טיפוליות:

תמיכה רגשית לאור המצב המשפחתי, חיבור לעולם החי והתמודדות עם פחדיה מבעלי חיים.

 

מהלך הטיפול:

יעל ילדה מתוקה, יפה וכובשת. היא הגיעה בשמחה למפגש הראשון ונפרדה בקלות מאביה. המשפט הראשון שאמרה לי היה "את יודעת שאמא שלי חולה?" כמו היה כרטיס הביקור שלה, הזהות שלה בשלב זה של חייה. היא סיפרה כי לאמה יש מסיכה על הפנים והרופא מטפל בה. אמרתי לה שיש עוד ילדים שההורים שלהם חולים ושאלתי אם הייתה רוצה שלעיתים נדבר על הילדים האלו. היא הביעה עניין ושאלה לשמותיהם.

יעל אהבה להסתובב בגן ולהביט על החיות השונות, היא הרבתה לשאול "איפה אמא שלו?" "לאן היא הלכה?", "מתי תחזור?". יעל תמיד מצאה בסופו של דבר את האם האובדת.

לאורך המפגשים היה ניתן להבחין כי יעל מגיעה כבויה ועצובה, במהלך המפגש היא אפשרה לעצמה להשתחרר, להתחבר, להנות, היא שוב התחברה לשמחת החיים ולתחושת הילדות האופיינית לה. כמו כן, במפגשים חוותה תחושת שליטה ובחירה, דבר שבמציאות היומיומית נלקח ממנה. בסיום המפגש, פעמים רבות שוב נסגרה וחזרה לשקט ולעצבות שבאה איתם. עבורה, זו הייתה שעה שבועית של התנתקות ממציאות מכבידה, לא קבועה ומאיימת. בהתאם לבשלותה הרגשית דיברה על אמה ומצבה הרפואי, ציירה לה ציורים סימבוליים ועשתה עבודה השלכתית חשובה בעזרת בעלי החיים. 

 

תיאור מקרה 4

רקע על המטופל:

אריאל (שם בדוי) בן 5, ילד אמצעי להוריו, נמצא בטיפול אצלי מזה שנה, אריאל חולה במחלה נדירה שלה גם סימנים חיצוניים אשר באים לידי ביטוי במראה שלו.  

אריאל נמצא בגן עירייה רגיל עם ליווי של סייעת צמודה. מבחינה חברתית אהוב ומקובל.

מתואר כילד רגיש, מודע למחלה ולמצבו.

 

מטרות טיפוליות:

חיזוק הביטחון העצמי, עיבוד רגשי למחלה, חיזוק חגורת הכתפיים וחיזוק שרירי הרגלים.

 

מהלך הטיפול:

אריאל ילד מקסים, חייכן, ביישן ורגיש.

לאורך המפגשים הוא נפתח, הביא חלקים שונים של עצמו, דיבר יותר על המחלה והקשיים, ועל רגשות שונים. בע"ח היוו עבורו גשר לקשר, הם עודדו ועזרו לו לתת אמון וליצור עמי קשר משמעותי. בעלי החיים אפשרו לו להיות בתפקיד המטפל ולא המטופל כפי שרגיל.

הם קיבלו אותו ללא תנאי, ללא קשר למחלתו או למראהו החיצוני. לא פעם אמר שבע"ח הם החברים שלו. לאורך הפגישות חזר שוב ושוב על הצגות בהן החיות חולות ומגיעות אל רופא אשר ייטפל בהן, לרוב הוא היה בתפקיד הרופא, זה שמציל, עוזר ומרפא, זה שהשליטה נמצאת בידו. כמו כן, מביע רצון להיות רופא כאשר יהיה גדול.

לאורך הדרך, היה ניתן לחוש בשינוי שחל באריאל, היום הוא עונה ומדבר בביטחון, גם עם אנשים שאינו מכיר והוא הרבה פחות לחוץ במקומות הומי אדם. אריאל עשה ועודנו עושה תהליך יפה ומשמעותי, בעזרת סיפורים, הצגות, משחקים וכמובן בעזרתם הייחודית של בעלי החיים. הוא נותן מקום לעצמו, למחלתו, לקשייו, הוא מעבד סיטואציות שונות מחיי היום יום וחווה העצמה, חוויות הצלחה ואת עצמו במקום של מטפל ולא כמטופל.

 

תיאור מקרה 5

רקע על המטופל:

אמיר בן 10, נולד לאם חד הורית, הוא בן יחיד ואינו מכיר את אביו. בשנה הראשונה לחייו טופל על ידי סבתו ז"ל. הקשר ביניהם היה קרוב והיא שימשה לו דמות הורית. בהיותו בן 6, היה עד לפטירתה של סבתו האהובה ומאז הוא מתאר סיוטים בלילות, פחד להיות לבד ופחד מפני החושך. פחדים אלו מלווים אותו עד היום ובאים לידי ביטוי בהתנהלותו היומיומית - אמיר ישן עם אמו במיטה, מתקלח כשזו נמצאת לידו, פוחד להיות לבד, וחרד שמא מישהו ייכנס הביתה. בנוסף, מאחר ואמיר ואמו מתגוררים בבית הסבתא, הוא מתאר פחד שמא רוחה של סבתו נמצאת בבית או תחזור אליו. אמיר מאובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז ומטופל תרופתית.

 

מטרות הטיפוליות:

1. יצירת קשר משמעותי ובטוח

2. עיבוד חוויות טראומטיות

3. בניית דימוי עצמי חיובי

 

התהליך הטיפולי:

אמיר ילד מקסים, חייכן ונבון. הוא מגיע בבגדים נקיים והופעתו מסודרת. הוא שוהה במסגרות חוץ ביתיות עד לשעות הערב ונמצא עם אמו בסופו של היום.

עם תחילת ההתקשרות בנינו, אמיר גילה פתיחות ויצר קשר באופן מידי. ניכר היה כי הינו ילד וורבלי, פתוח ומשתף ובעל מוטיבציה גבוהה ליצירת שינויים בחייו. אמיר צמא לקשר קרוב, בטוח ורציף. בפגישותינו, הוא העלה לא פעם תחושות של בדידות, לבדיות ודימוי עצמי נמוך. מבחינה חברתית, ניתן לומר כי הוא חווה דחייה ופגיעות מילוליות ופיזיות מצד ילדים אחרים, חשוף להקנטות והשפלות מצד בני גילו, מפנים את הנאמר ומאמין בכך. נראה כי הוא מציק לילדים אחרים במטרה ליצור עימם קשר ולזכות בתשומת לב, והוא חווה קושי ביצירת קשרים ובבניית אינטראקציה נכונה ובריאה עם בני גילו.

במפגשים, נעשות פעולות הקשורות לבעלי החיים כגון: האכלה, ניקיון הכלוב, לימוד תרגילי אימון, הברשה, הכנת מבוכים ועוד, כמו גם פעולות שונות של משחק ויצירה. לאמיר חיבור קרוב וחיובי עם החיות, הוא נהנה מהמגע הקרוב עמן והן מהוות אמצעי השלכתי משמעותי עבורו, למשל: אמיר נוהג לתמלל את האוגר וזה מספר לו ממה הוא פוחד, מה החלומות שלו ומה מצב רוחו היום. הוא נהנה לשהות במחיצת מוש הכלב, הוא מתכרבל איתו על השטיח ובמשך דקות ארוכות מתמסר לחוויה של קבלה, חום, אהבה ומגע בלתי אמצעי. לאורך הטיפול, עבר אמיר תהליך בעל חשיבות רבה עבורו.

ראשית, הוא חווה קשר משמעותי, רציף וקבוע אשר מבוסס על אמון ובטחון. בקשר הנוצר בנינו, חווה נראות, הן של עצמו והן של יכולותיו וחוזקותיו כמו גם של קשייו ופחדיו. הוא נכח לגלות שהוא בעל מוטיבציה גבוהה ויכולת לעשות שינויים בחייו, הוא גילה נחישות, התמדה, אומץ ותעוזה.

הוא הצליח לבנות אמון בי ובמרחב הטיפולי וכך לאפשר לעצמו לשתף בתכנים רגשיים, לעבד חוויות עבר ולתהות אודות חוסר הקשר עם אביו. למשל, במטרה לעבד את החוויה הטראומטית של פטירת סבתו באופן חיובי, הביא אמיר אלבום תמונות ודרכו סיפר את הסיפור על משפחתו ועל הקשר הקרוב והמיוחד שהיה לו עם סבתו.

שנית, דימויו העצמי עלה ובטחונו העצמי גדל. הוא ביקש לעצמו עצמאות, שחרור וחופש פעולה. בקשר החם והקרוב שנוצר עם הכלב, הצליח להרגיש תחושות של בטחון, שמירה והגנה, עקב כך הוא הביע רצון לכלב משלו וכשהדבר לא התאפשר, חשבנו לנכון ליצור "בובת דאגה" בדמותו של הכלב המטפל. בובה זו עודנה משמשת הן ככלי השלכתי והן כאובייקט מעבר (מעבר מתלותיות לעצמאות) עבורו. תפקידה של הבובה הוא לשמור על הדאגות והפחדים השונים, ובעזרתה הצליח אמיר לראשונה להתקלח באופן עצמאי ולישון לבד במיטתו.

תהליך הפרידה מאמיר היה מלווה בשיחות רבות בנינו על התחושות, המחשבות, פרידות קודמות שעבר וחידוד יכולותיו וחוזקותיו, דבר שגילה בעצמו לאורך התהליך הטיפולי.

הפרידה ממני ומבעלי החיים לא הייתה קלה עבורו, ובזמן זה היה ניתן לראות ולהרגיש עד כמה היה הקשר והתהליך היו משמעותיים עבורו. 

 

תיאורי מקרה

דנה שמש

 

נייד: 050-6801055
דוא"ל: danashemesh87@gmail.com

 

בניית אתרים - Codenet

שלח

שם

*

פרטיך התקבלו בהצלחה!

תוכן ההודעה

טלפון

*

אימייל

*

אנא השאירו פרטיכם ואחזור אליכם בהקדם

 

050-6801055​